תקציר תורת הצורות פרופ' משה פלורנטין. (פעמים קצרה ופעמים ארוכה). 4) (מעט כתיב אתי) >.*]anti על אורך התנועה הסופית ראה 3) לעיל.

Transcript

1 ה תקציר תורת הצורות פרופ' משה פלורנטין I. הכינויים הפרודים הערה: מטעמי נוחות לא צוין להלן האורך המשתנה (anceps) של התנועה הסופית. אורך זה מסומן בדרך כלל כך: #, כלומר התנועה u לפעמים ארוכה ולפעמים קצרה. *]a'naku > כי נ ;*']ana 1) א נ י > *nihnu א נ ח נ, נ (צורות תנייניות) 2) נ ח נ (5 פעמים בלבד) > anceps אורך התנועה הסופית שנוי במחלוקת; רבים סבורים כי הייתה (פעמים קצרה.*]anta ה > (3 ופעמים ארוכה). 4) (מעט כתיב אתי) >.*]anti על אורך התנועה הסופית ראה 3) לעיל. *]antumu > ם (5 *]antinna > נ ה ה, ן, ן, (6 (6 ה א > *hu]a (7 ה יא > *ši]a 8) ה ה, ה ם > *humu 9) ה (ה ן רק עם מילות יחס, למשל: ל ה ן) > *šinna.ii הכינויים החבורים הערה: הבחן בין מסתיימי עיצור למסתיימי תנועה למסתיימי דיפתונג וכן בין גורמים פונולוגיים לגורמים מורפולוגיים מערכתיים (היקשים ונטיית יחיד לעומת נטיית ריבוי) (הנ"ל) 1. גוף ראשון יחיד: ג י ya*) או (iya* הארכה פרה-טונית; נשילת מסתיימי עיצור: ג י > *dagi dag + ya > *dagiya > *dagiy > (תנועת חציצה; סופית; חיכוך הפוצץ; כיווץ דיפתונג הומוגני) מסתיימי תנועה: י > pi pi + ya > *piya > piy > (אין צורך בתנועת חציצה) מסתיימי דיפתונג: ג י < dag + ay + ya > *dagayya > *dagayy > dagay (הדיפתונג שבין הבסיס לכינוי הוא צורן הזוגי של היחסות העקיפות אשר חדר לריבוי) 2. גוף שני יחיד: ג ך (*ka) 1

2 ה א. הצורות השונות במקרא הן: א) צורות עם כינוי מוטעם; ב) צורות עם כינוי בלתי מוטעם מבחינת הכתיב מבחינים בין: א) צורות ללא ה"א (הרוב) ב; ( צורות עם ה"א סופית (מיעוט) ג ך - dagkc *da'gaka > *da'gaka > *dag$'ka > (הארכה פרה-טונית; < k חוכך; בתקופת ההטעמה הרביעית ירד הטעם למלרע, מפני שההברה הייתה קצרה, ותנועת הברת המלעיל נחטפה (צורה זו מקבילה לגמרי להתפתחות הצורה מ ר ה). ב. 'ג ך - da'gε'kc (הכינוי אינו מוטעם; צורת הפסק; ההפסק האריך את תנועת החציצה, ההברה התארכה, על כן הטעם לא ירד; הסגול (ארוך!) - הידמות לקמץ) ג. א ת כ ה - זו צורות הפסק נדירה (כתיב ה"א וקמץ במקום סגול) ד. יך - pikc (הכינוי אינו מוטעם; תנועת הבסיס ארוכה). ה. ג יך dcgεkc (הכינוי אינו מוטעם; תנועת הבסיס ארוכה; התהליך: dag + ay + ka = *da'gayka > *da'gēkā > *da'gεkc [תנועת הדיפתונג ארוכה, לכן לא הייתה ירידה אל המלרע; e ירד ל ε בהשפעת הקמץ הנמוך]). ו. ג ך - צורות כאלה אינן מצויות במקרא אלא בהפסק של מילות היחס: א ת ך, ע ך ז. י ד כ ה (כנגד ההקשר ך, ל ך, א ך, א ת ך, ע ך ), ובעוד כמה צורות בודדות, כגון ח נ ך, ל, את, עם, למשל: ך, ל ך, א ך, השקפת קהלה: הכינוי בפי בעלי המסורה היה חסר תנועה, כלומר מעין ג ך ; ראיותיו: שומרונים, תעתיקים והפיוט הא"י;.3 טענות נגד: שחזור הצורה הטברנית אפשרי, כתיב המגילות מסורות ישראל מבחינות בין מקרא (כינוי בעל תנועה) לחז"ל (כינוי חסר תנועה). גוף שני יחידה: ג ך, ג י ך, נ ע ר י כ י, ע נ כ י (ki*) דגכה וכן כתיב ה"א במקרא; א. ג ך dcgek* dag + ki > *'dagki > *'dagiki > *da'giki > *da'geki > *da'gek > הסבר התהליך: תנועת העזר i בהשפעת תנועת הכינוי; ההטעמה מלעיל; הקמץ הפרה-טוני והחיריק הטוני התארכו; התנועה הסופית נשלה (ר' לעיל); גיוון תנועות וחיכוך בגדכפ"ת. ב. ג י ך < dag + ay + ki = *da'gayki > *da'gayki > *da'gayk > da'gayik* בתקופה מאוחרת, שבה התאפשר קיומן של הברות קצרות) ג. צורן ki אחרי עיצור: ר ע 'ת כ י, ת 'כ כ י ד. צורן ki אחרי דיפתונג: ח ל ' י כ י, נ ע 'ר י כ י (פריצת הצרור קרתה הערה לצורן :ki בהפסק שמרה התנועה הארוכה על הדיפתונג, ההברה ארוכה ולכן הטעם לא ירד למלרע. כל הצורות שיש בהן ki נקרות בספרים מאוחרים, לפיכך נראה שהכינוי שבהן הוא תוצאת השפעת הארמית ולא שימור הצורן הקדום בעברית..4 הכינוי לנסתר ג,(hu*), ד ה, ג יו הערה: השמות בריבוי (דגיו) מתנהגים בדרך שונה מן השמות של ל"י ביחיד (שדהו), אעפ"י שמבחינה פונולוגית הם זהים. ביחיד של ל"י קודם מתכווץ הדיפתונג,ay ואילו בריבוי היו"ד והה"א נושלות בין תנועות ונוצר דיפתונג סופי. בריבוי (דגיו) הדיפתונג מתקיים כנגד כיווצו ביחיד של השמות מסתיימי העיצור (דגו). 2

3 ההתנהגות השונה מוסברת או כתוצאת הרצון להבחין בין יחיד לריבוי או כתוצאת העובדה שבריבוי הסתיים הדיפתונג בהכפלה *dagaww*).(dagayw > רק מעט שמות בריבוי מתנהגים כדרך היחיד: ר ה במקום ר יו הרגיל. 5. הכינוי לנסתרת: ' יה, ג, ל ה, ג יה הערה: ההבדל בין הזכר דגו לנקבה דגה נובע מקיום תנועת הכינוי בזכר לעומת נשילתה בנקבה (השווה אתה לעומת את). את ההתנהגות השונה אפשר להסביר או כרצון המערכת לקיים את ההבחנה בין הזכר לנקבה או בהנחה שתנועת הנקבה הייתה ארוכה ותנועת הזכר קצרה. 6. הכינוי למדברים: ג נ,(na*) ג ינ לפעמים תנועת החציצה היא a: נ 7. הכינוי לנוכחים ולנוכחות: ג כ ם ;(kumu*) ג כ ן (kinna*) dagi'kinna > *dagi'kεnna > *dag$'kεnn > dagkεn* ג כ ן הסבר: השווא לפני הכינוי נח בכל המסורות; תוצאה של חוק פיליפי או השפעה של ן רפיון הכ"ף מאלץ להניח תנועת חציצה; האנקליטית; התנועה הסופית נשלה; הסגול של הכינוי ההכפלה בסוף התיבה התבטלה. התנועה הקצרה a לא התארכה מפני שהיחס בין הבסיס לכינויים הכבדים הוא יחס של נסמך סומך. ג כ ם - היה ראוי להיות ג כ ם, אולם בהשפעת הנקבה השתנתה התנועה 8. הכינוי לנסתרים ולנסתרות: ג ם, ג יה ם, ח ל מ ;(humu*) ג ן, ג יה ן (*šinna) נוצר כינוי ( mo ימ *pimo*,(pihumu > *pihumo > תנועתו נשלה ונוצר הכינוי השכיח אחרי עיצור ג ם *.(humu* הכינוי ם קשה לגזור ישירות מן המקור המשוחזר (את da'gamo > *dagam ג ן - תנועת הזכר חדרה לנקבה הכינוי ה ם, ה ן משמש גם אחרי תנועה וגם אחרי עיצור, אלא כיוון שלמסתיימי העיצור נוצר כינוי משל עצמם ( ג ם), חברו הכינויים ה ם, ה ן בעיקר למסתיימי התנועה והדיפתונג. אם כן, הכינויים מתחברים לבסיס לא על פי קריטריון פונטי טהור אלא על פי קריטריון סמנטי. וכך שם ממסתיימי התנועה, כגון ד ה, צורתו בנטייה ד ך במקום ד ך הצפוי..III מערכת הפועל 1. אופני הפועל - א. פעיל active) - עושה הפעולה הוא הנושא); ב. סביל passive) - מקבל הפעולה הוא הנושא); ג. חוזר reflexive) - עושה הפעולה הוא גם המושא שלה) 2. דרכי הפועל - א. דרך החיווי (indicativus) - הודעה אובייקטיבית של ההתרחשות - מחר אלך הביתה; ערבית ופרוטושמית: ;(yaqtulu* ב. דרך הפיקוד (jussivus) - אל תלך הביתה (ערבית ופרוטושמית: ;yaqtul* ג. דרך המשאלה והרצון (cohortative) - נלכה נא הביתה (ערבית ופרוטושמית: ;*yaqtula ד. דרך החיזוק (energicus) - י מ ר (ערבית ופרוטושמית: *yaqtulan ו.(*yaqtulanna רוב הצורות לא שרדו בעברית בגלל נשילת התנועות הסופיות (עקבות לשלוש הקטגוריות הראשונות נשארו בע"ו, ל"י ובניין הפעיל). ההבחנה בין הסופיות אבדה גם בנוכחת ובנוכחים וניצחו הצורות הקצרות תכתבי, תכתבו: 3

4 ת- ה- ה- ת- ת- נוכחת חיווי פיקוד ומשאלה taqtuli* taqtulu* taqtulina* נוכחים taqtuluna* 4. ציון הגופים של הזמנים להלן תובא נטייה משוחזרת פרוטו-שמית שלמה של בניין קל: א. נטיית העבר qatala) - פעולה; - qatila, qatula מצב; ההדגמה לפי :(qatala qatalaku qatalta qatalti qatala qatalat qatalna qataltumu qataltinna qatalu qatala ציון הגופים בזמן עבר - טבלה משווה *הכינוי הפרוד* סופית הפועל עברית ערבית געז אכדית ארמית ku- Aku- tu- - י ku ]AnAku ; - ka- Ata- ta- - ta ]anta - י ki- Ati- ti- -ת י, - ti ]anti na- nihnu -נ na- Anu- -נ א na At- - ן k$mu- um- - ם tumu ]antumu - ין k$n- At- unna- - ן tinna antinna ø- a- a- a- ø- a hu]a at- at- at-, at ši]a - - U U U u humu A ה- A, - na- šinna a 4

5 ב. נטיית העתיד yaqtilu) - yaqtulu, פעולה; - yiqtalu מצב; ההדגמה לפי :(yaqtulu ]aqtulu taqtulu taqtuli yaqtulu taqtulu naqtulu taqtuluna taqtulna yaqtuluna yaqtulna ג. נטיית הציווי ד. המקור הנטוי ה. המקור המחלט qatalu qutul qutulu qutul qutulnā qutuli ו. נטיית הבינוני (פועל > ;qatilu פעול > ;qatulu פע ל > ;qatula פע ל > ;qatila הדגמה לפי (qatilu (qatilima הנומינטיבוס; ביחסות המוצרכות: (ביחסה qatiluma qatilat qatilu (qatilt (או: qatilat 5. מערכת הבניינים של העברית המקראית פ ע ל פעילים סבילים של הפעיל פ ע ל התפ ע ל, נפעל חוזרים לצד אלה יש מעט שרידים לבניינים נוספים. פ ע ל פ ע ל התפ ע ל הפעיל ה פ ע ל ה פ ע ל 6. משקלי בניין קל א. שלושה משקלי עבר (ראה 4 א לעיל) - משקל qatala דחק את האחרים בגלל תפוצתו (ובמידה מסוימת בגלל חוק פיליפי שבעטיו i < a בפועלי המצב של משקל (qatila ב. שלושה משקלי עתיד (ראה 4 ב לעיל) - תנועת i חדרה לאיתן של כל המשקלים; המשקל yaqtil נדחה משום שהיה זהה לבניין הפעיל (ואולי גם בסיועו של חוק פיליפי). ג. הציווי דו הברתי ביסודו,(qutul) ואף כאן גברה תנועת i: ת ב י (מ ל כ י - שריד ל u קדומה) ד. משקלי הסביל של קל: עבר ;qutala > quttala עתיד ;yuqtal בינוני qutalu > qutalu > quttal (א ל), וכן י ד yullad > yullod (מעתק כנעני ודיסימילציה) ה. לצד המקור הרגיל qutul > q$tol מצוי גם מקור ממין נקבה, למשל: qitla (ל י ר ה) 7. בניין נפעל 5

6 ה( עבר naqatala > naqtal > niqtal (הנון היא כינוי המושא של הגוף הראשון אשר חדר לכל הגופים; תנועתו נשלה; חל קיטוב בתנאי דיסימילציה). עתיד yanaqatilu > yanqatilu > yaqqatil > yiqqatel (כנ"ל; הנו"ן הידמתה; חל קיטוב; תנועת i התגוונה לצירה). ציווי nqatil זהו בסיס הבניין (לאחר נשילת תנועת הנו"ן) הוקדמה לו תנועה פרוסטטית i ולפניה עיצור תומך h "א ולא אל"ף בהשפעת הה"א של הפעיל): hinqatil > hiqqatel המקור הנטוי זהה לציווי המקור המוחלט יש לו שלוש צורות: א. ה ט ל (כמו הנטוי; משמש ליד פועל בעתיד); ב. נ ק ט ל ) > *niqtal *niqtal [מקביל למקור של קל: ;[*qatal > *qatal ליד פועל בעבר); ג. ה ט ל (צורת כלאיים של א' וב'; ליד פועל בעתיד). 8. בניין פ ע ל עבר qittila (הפתח / סגול של א ד, ס עקב חוק פיליפי; הצירה הרגיל של ר בא בהפסק - התנועה התארכה, לכן חוק פיליפי לא פעל), או: qattala (הפתח של א ד מקורי; החיריק בפ"ה הפועל - בגלל הקיטוב; הצירה של ר - היקש מן העתיד י ד ר [שם הצירה > i]) עתיד yuqattilu (או yaqattilu עפ"י האוגריתית). הצירה של י ד ר קצר שהרי הוא בא גם בהקשר (כלומר הוא גיוון ולא הארכה של i שבצורת היסוד), לעומת הצירה של העבר ר שהוא תוצאה של הארכת i בהפסק. ציווי ;qattil בינוני ;muqattilu מקור qattil הגזע (> qattil -ק ל) משותף אפוא לכל הזמנים להוציא את העבר. 9. בניין פ ע ל (מאופיין ברצף התנועות a u עבר quttila > quttala עתיד (a yuquttalu זו של העתיד היא שחדרה אל העבר) בינוני muquttalu הגזע quttal משותף אפוא בעברית לכל הזמנים של בניין פ ע ל 10. בניין התפעל עבר הנחה א: hitaqattila > hitqattil (הפתח של עי"ן הפועל בכגון ת ח ם [בהפסק מצוי רק קמץ: ה ת נ ן] הוא תוצאת חוק פיליפי או השפעת פע ל [אב ד; בהנחה שאמנם a הייתה תנועתו], או תוצאת הפיכת התפעל לבניין פאסיבי). החיריק בה ת ק ם הוא לפי הנחה זו מקורי. הנחה ב: hitqattala > hitqattel (ההנחה מבוססת על ב מה וכן על הניקוד הבבלי שיש בו פתח/סגול בעי"ן הפועל; הצירה הרגיל הוא לפי גישה זו השפעה של פע ל). החיריק שבה ת ק ם הוא לפי הנחה זו תוצאה של הידקקות. עתיד yataqattalu (אפשר להניח גם תנועת i בעי"ן הפועל) ציווי hitqattal > hiqtqttil > hitqattel מקור hitqattal > hiqtqttil > hitqattel 6

7 צ" 7 בינוני mitqattilu הערה: גם הסבורים כי תנועת היסוד הייתה a, מניחים כי בבינוני הייתה e) (> i התיו" של הבניין מקורה בכינוי המושא.ta הה"א ותנועתה כמו בבניין נפעל. 11. בניין הפעיל עבר hiqtila או haqtala (השווה לדיון על בניין פע ל). תנועת עי"ן הפועל ארוכה כמוכח מטעם המלעיל (hiq'tilu) בהשפעת התנועה הארוכה של ע"ו (ה ק ימ ה) עתיד yuqtil (או ;(yaqtil אין להניח תנועת a בעי"ן הפועל. ציווי haqtil מקור haqtil בינוני muqtilu 12. בניין ה פע ל עבר huqtila > huqtala עתיד yuqtalu בינוני muqtalu 13. גזרת פ"א (התנהגות הגזרה נובעת מהתאפסותה של האל"ף) שלוש דרכי נטייה של גזרת פ"א א. נטייה בהיאלמות האל"ף כחוק: *]a]kul > *]Akul > *]Okul > *]Okil > *]okel > *]okal (התאפסות האל"ף; הארכה תמורתה; מעתק כנעני; דיסימילציה; הארכה ל e בהפסק [תאכ ל]; שינוי ל a [תאכ ל] בהקשר בגלל דחיית משקל יקט ל ועקב חוק פיליפי). ב. נטייה על דרך השלמים ( א ס ף בהיקש מן ע ז ב; [היה צריך להיות *ת אס ף, כמו תאמ ר]) ג. מעט פעלים נוטים פעמים כמו א', פעמים כמו ב', למשל י אח ז/ א ח ז; א ס פ ה/י א ס ף. 14. גזרת פ"נ (התנהגות הגזרה נובעת מהידמותה של הנו"ן) א. קיום הנו"ן דווקא לפני גרוניות (למשל, י נ ח ל) מוכיח כי לגרוניות היה מעמד מיוחד כבר בזמן התגבשות טקסט האותיות של המקרא. ב. לעתים נדירות הנו"ן מידמה גם לגרונית: "חציך נ ח ת בי ו נ ח ת עלי ידך" ג. במקרים בודדים מתקיימת נו"ן באפס תנועה: י נ ט ר כנגד א ר; י נ צ ר כנגד ר נ י ד. הציווי הנדיר י מוקש ככל הנראה מן הצורות א, א י ה. למ"ד הפועל מידמה כחוק בפועל השכיח נ ת, שלא כמו בפועלי ל"נ אחרים שבהם נשמרה הנו"ן חסרת התנועה בהשפעת צורות שבהן הייתה מונעת: כ נ י ולא * כ י בהשפעת כ נ ה 15. פועלי פ"יו (התנהגות הגזרה נובעת בעיקר מכיווצי הדיפתונגים (ay, aw, uw, iy א. דיאכרונית וסינכרונית יש להבדיל בין: 1. פועלי פ"ו מקוריים כגון י ב/נ ב; 2. פועלי פ"י מקוריים כגון י ינ ק, ה יל יל (באלה היו"ד נשמרת, לכל אורך הנטייה); ג. פועלי פי, כגון י ק, י ית. ב. בניין קל: יש 5 קבוצות, השתיים הראשונות הן העיקריות: 1. כמה פעלים שכיחים (יד"ע, יח"ד, יל"ד, יר"ד, יצ"א, יק"ע, יש"ב) שביסודם הם פ"ו (חוץ מיד"ע), משקלם היסודי *yaqtil והם חסרי יו"ד בעתיד: י ב (נוח יותר לגזור את הצורה מן הציווי [*wišib] ב שבו שמטה ההברה הראשונה; אך ז'ואון גוזרו ישירות מן

8 ;yaqtil הצירה של אית"ן הוא תוצאת הידמות a המקורית לצירה של עי"ן הפועל; הפתח של י ר ד הוא כלל בניקוד הבבלי, והוא תוצאת חוק פיליפי. 2. הרבה פעלים (יב"ש, יג"ע, יט"ב, ינ"ק, יס"ד, יע"ד, יע"ף, יע"ץ, יפ"ה, יק"ד, יק"ץ, יק"ר, יר"א, יש"ן, יש"ר) משקלם היסודי *yiqtal והם נוטים למעשה ע"ד השלמים, למשל יב, ו 'ק ר (הטעם מלרע [!], כמו ו כ' ב, וכן ר ד י לעומת י ס ד י. 3. כמה פעלים נוטים בעתיד ג"כ בכיווץ דיפתונג אך משקלם המקורי :yaqtil* יר"י, יס"ף: י ר ה ו ר, "לא ס ף תת כחה לך" (העבר - י ס פ ה). 4. פעלים מוערבים - הנוטים פעם ע"ד החסרים (קבוצה 1) ופעם ע"ד השלמים (קבוצה 2): י ר ה (ציווי מוארך), כנגד הרוב ר. 5. פעלים שעי"ן הפועל שלהם מוכפלת במקום תנועה ארוכה - לאלה שייכים פועלי פי"צ, כגון ו ק. ג. בניין הפעיל - יש להבחין בין רוב הצורות כגון ה ג ע י ך שיש בהן חולם (< (aw לבין מעט הפעלים הנוטים ביו"ד מקורית הם: יל"ל, למשל ה יל יל י. ב. 16. פועלי ל"א (התנהגות הגזרה נובעת מהיאלמות האל"ף והארכת התנועה שלפניה) א. מדוע לא חל המעתק הכנעני ב מ צ את י (אבל חל ב י אכ ל)? ל"א התקרבה לל"י עקב הזדהות העבר: מ צ א (קמץ עקב היאלמות האל"ף) (קמץ עקב כיווץ נ ה כמו הטריפתונג). וכן גרמה ההיאלמות הספוראדית של אל"ף אחרי תנועה חטופה: ד ם (ל"א) במקום * ד ם, כמו ק נ ם (ל"י). ג. השפעת ל"י על ל"א: 1. הסגול בצורות העתיד והציווי שעי"ן הפועל המקורית שלהן הייתה a, כגון מצ אנ ה (כמו ג ל ינ ה; 2. הצירה בצורות העבר של נפעל כגון נ ח א ת הוא תוצאת היקש מפועלי ל"י כגון נ ג ל ית י וכן מצורות הססטיב כגון מ ל את י; 3. הצירה של הבניינים פ ע ל (מ את ם), הפעיל (ה את ( והתפעל (ה נ את י) הוא תוצאת היקש מפועלי ל"י (אם מניחים שתנועת היסוד של הפעלים הללו הייתה i, אין לצירה כל קשר לל"י אלא הוא תולדה של תהליך פונטי [i, > e כרגיל. הצירה בינוני ה פעל (שתנועת עי"ן הפועל המקורית שלה היא a), כגון מ צ את גם הוא מוקש מל"י ו/או מהצורות הפעילות. נ ח ה (במקום נ ח א) וה פ ל א (מקום ה פ ל יא) הן תולדות של השפעות ספוראדיות של ל"י על ל"א בכתיב ובהגייה. ד. הסגול בעתיד נוכחות ונסתרות: בבניין פע ל (ובשאר הבניינים שבהם עי"ן הפועל i) הוא תוצאת הידמות :i ; הצירה לקמץ: מ אנ ה *tumalli]na > *t$mallena בכלל זה גם בניין קל שעי"ן הפועל שלו ו צ אן. בבניין קל שתנועתו a, הסגול הוא תוצאת היקש של הצורות הנ"ל וכן צורות של ל"י, שבהן הסגול (<צירה) הוא חוקי: ק ר אן (<.(qara]na ה. צ מ ת י - (< *SAmEti ;*Sami]tu > חוק פיליפי פעל רק לאחר שהאלף איבדה עיצוריותה וההברה נפתחה, לכן לא נוצר פתח). 17. פועלי ל"י (התנהגות הגזרה מוסברת ע"י כיווצי דיפתונגים, כיווצי טריפתונגים והיקשים; ראה פירוט כללי כיווצי הטריפתונגים בתורת ההגה) א. התלת עיצוריות המקורית מוכחת מ: 1. אפשרות השחזור הנוחה מצורות כגון < *panaya נ ה; 2. יו"ד עיצורית, כגון ח'ס י. ב. שרידי ל"ו - למשל, נטוות (קרי נ ט י ת); בכתובת מישע: ויענו (נסתר, לא נסתרים!) aśawa ]*וכן > *[aśa ) ג. קרבה של ל"ו (ואח"כ ההיקש) הושגה עקב כיווצי הטריפתונגים המשותפים.*[aśUwot > *[aśuyot ועקב דיסימילציה מעין (*qaniya > *qana 8

9 ד. סיומת הנסתר זהה בכל הבניינים מפני שהטריפתונגים בכולם היו זהים: 1. בעבר - בכל הבניינים הסתיים הטריפתונג בתנועת a (תנועת הנסתר) לכן הסיומת קמוצה בכולם: ל ה,(*galaya) נ ג ל ה,(*niglaya) ה,(*gilliya) ה,(*gullaya) ה ת ה,(*hitgalliya) ה ג ל ה,(*haglaya) ה ג ל ה.(*huglaya) 2. בעתיד - הטריפתונג הסתיים ב u (של הנסתר) וכן בבינוני (u של היחסה), לכן הסיומת - סגול: בינוני - ל ה,(*gAliyu) נ ג ל ה,(*niglayu) מ ג ה ;(*mugalliyu) עתיד - י ג ה,(*yugallayu) י ת ל ה,(*yitgalliyu) י ג ל ה,(*yagliyu) י ג ל ה.(*yuglayu) ה. טריפתונג המסתיים בתנועה סופית מתכווץ לתנועה הסופית בלבד: עבר - ק נ ;(*qanayu) עתיד - י ב נ.(*panayI) נ י - ציווי ;(*yibnayu) ו. כל הדיפתונגים הסופיים מתכווצים ל e: הכיווץ מ ayהוא חוקי, כמו בבינוני הנסמך של נפעל,(*niglay) פ ע ל (*mugallay) והפע ל,(*muglay) בציווי של קל נ ה > ;*banay בבינוני של קל הוא אנלוגי: נ ה -,*baniy היה אמור להיות *bani וכן מוקש הוא הצירה בציווי של הבניינים פ ע ל - ה,(*galliy) ה ל ה,*tiglayna).(*hitgalliy) ה ג ל ה,(*hagliy) ה ת ה הבחן גם בין צירה חוקי (>סגול) ב ג ל ינ ה,(*higgaliy) משקל י ק ט ל), לבין צירה מוקש ב ג ינ ה.(*tugalliyna) 9

10 ז. כיווץ הדיפתונג התוכי בעבר מוצג בעזרת הטבלה הבאה (לפי ברג' ח"ב פרק 30 סעיף o): נפעל פע ל פ ע ל התפעל הפעיל הפע ל נוכח נוכח + כינוי נוכחת מדבר e i i i e i e e e i i i i,e e - e e מדבר + כינוי-- נוכחים מדברים i i i -- i i i i -- i הטבלה מייצגת את הכלל, וכמובן יש לו חריגים ח. היוסיב החוקי, חסר התנועה הסופית, מסתיים בצירה: ל ע ה, אך הוא נדיר יחסית. ט. צורת היוסיב הקצרה חסרה את הטריפתונג הסופי כולו *yiqtayu לעומת 1. yiqt - בקיום הצרור (נדיר; רק כאשר עי"ן הפועל פוצצת; שכיח יותר (ו ר ; השווה ש"ע נ ר.(.yiqt צורה זו הצמיחה 3 דגמים: ו ); התת דגם,yeqt בגיוון התנועה לצירה, 2. yiqεt - בפירוק הצרור (שכיח ביותר; ו ב ז); התת דגם yeqεt מצוי בעיקר עם התחילית תי"ו (אל פ ן לעומת ו פ ן; השווה ש"ע ס פ ר). כאשר פ"ה הפועל או עי"ן הפועל היא עיצור גרוני, תנועת הביקוע היא תמיד פתח. מה שמשתנה הוא תנועת התחילית: פתח, צירי, או חיריק. כלומר 3 תת-דגמי הגרוניות הם: א. - yaqat דגם זה שכיח בפועלי פ"ג (ו ה ר); ב. - yiqat מצוי רק עם תחילית יו"ד (ו ' ח ן); ג. - yeqat שכיח עם התחילית תי"ו (ו כ מכע עיני; השווה ש"ע נ צ ח). תת הדגם של הפעלים יהי, יחי, מתנהג כמו ש"ע: ;*'gidyu > *'gidy > *g'idiy > *'gidi > *g$'di > ד י י ח י *'yihy > *'yihiy > *'yihi > y$hi - פירוק ע"י i; כיווץ דיפתונג הומוגני; ירידת טעם והיחטפות. yiqt בביטול הצרור (קורה כאשר פ"ה הפועל היא אל"ף, יו"ד או נו"ן; תנועת אית"ן עשויה להתגוון: - yit 3. (*wayyiyp) ;*Sa]nu ממזרח שמש" ;(*'wayya]t) השווה ש"ע צ אן ו יף בגדלו; :(> yet, yat, yot "ו את השווה ש"ע: יר > ;*šiyr "ו י ז yez) (*yinz > *yizz > *yiz > נצחם על בגדי"; השווה ש"ע: ע ז > *[inzu.*[inz > *[izz > *[iz > *[ez י. אותם דגמים קיימים גם בבניין הפעיל, אלא שבפירוק הצרור הדגם היחיד הוא,*yaqt > *'yaqεt > yεqεt למשל: ו ג ל; לעומת ו ג ל בבניין קל. הדגם סגול-סגול היה אפשרי מבחינה פונטית גם בבניין קל (שהרי i עשויה להפוך לסגול; השווה ג ל- ג ל י), אולם התפתחות כזאת הייתה מבטלת את ההבדל בין קל להפעיל, לכן נמנעה. כוח השפעת הגרונית היה רב מכוח הבידול, על כן ו ע ל הוא גם קל וגם הפעיל. ציווי מקוצר ה ך > *hakk,*hank > לצד ה ה > *hankiy (כיווץ ל e מכוח ההיקש) 10

11 יא. בניין נפעל ל - הקמץ בהברה סגורה פועל (לעומת י ל מ ד, בפתח כדין) מלמד כי צורות העתיד המקוצר (לפחות אלה) לא נגזרו ישירות מן,*tiggal שהרי לפי זה אין כל אפשרות להסביר את ההארכה, אלא נגזרו מן הדגם השלם ל ה. 18. פועלי עו"י א. פעלים דו-עיצוריים מעיקרם שתנועתם הייתה או: 1. ארוכה (ערבית ג ו ; ארמית מית; אכדית ;mi/et עברית: תנועה נשמרת א י והברת מלעיל ק מ, נ ס ג, ה ק ימ ה; התנועה התקצרה בהברה סגורה ו ק ם, ו ק ם *wayyaqεm] ;[*wayyaqim > *wayyaqim > 2. קצרה (התארכה בקטיגוריות מסוימות, כגון בנפעל נ ס ג.*nasaga > *nasag > ב. סינכרונית יש לפועלי ע"ו, לפי ז'ואון, 3 מצבים: 1. המצב הרגיל - זו תנועת U ארוכה, הלא משתנה, למשל u.2 י ק ם >),(*yaqum ק מ ינ ה; המצב המצומצם - זו תנועת קצרה (לדעתו קצרה מיסודה), המשתנה, למשל י ק ם ;(*yaqum) 3. המצב העיצורי - הנדיר בפועל, למשל ע ד נ י (תה' קיט, סא); אך שכיח בשם ע ר, מ ו ת. *qamta > *qamta > ג. בנייין קל - 1. משקלי העבר: ק ם >,*qama בלא המעתק הכנעני, בהיקש מן ק מ (קיצור התנועה בהברה הסגורה); מ ת > *mit (ולא *מ ית הצפוי; אולי > ;*mayit נוח יותר להניח כאן i קצרה). הבדל בין הצירה הארוך של מ ת ('מ ת ) לצירה הקצר של י ן (י נ ה); המניח תנועה קצרה, יראה כאן צורה יסודית, = *bušu כיאה לפועלי מצב. אולם הטעמת המלעיל מלמדת על תנועה ארוכה, ומכאן הנחת צורת יסוד.*bAšu.2 בעתיד גבר משקל י ק ם >.*yaqumu י ק ם >) *ya'qom ;*yaqum > *yaqum > יוסיב); ק מ ינ ה השפעת ל"י אפשרה קיום u מקורית (בהברה פתוחה), ליד האלטרנטיבה ק מ נ ה *ta'qumna > *ta'qomna *ta'qumna > <. הציווי ק ם היה צ"ל: ק ם,*qUm > *qum > qom אך פעל כאן היקש מן העתיד ומן הנוכחת (ק מ י); י יר > ;*yaširu ו ב.*yibAšu > 3. היוסיב י ק ם, במלרע, משמש לפיקוד (לפני מקף, בהעדר הטעמה, הופך החולם לקמץ: "י ב- אנ ע ר; א ר; הבינוני הפעול - ל ט ה. 5. "); 'י ק ם, במלעיל, משמש עם וי"ו ההיפוך. 4. הבינוני ק ם; ח, י ג י ח, מ ג יח - ע"י שיסודו קל שעתידו נתפס הפעיל. ד. בניין נפעל - 1. נ ס ג > *nasaga (כדין, בניגוד לקל; ר' לעיל); צורת מוצא *nasag (בתנועה קצרה) מחייבת הנחה שההארכה בנפעל, בניגוד לקל, קרתה לפני תום פעולת המעתק הכנעני. 2. העתיד היה צ"ל *י ן או *י ין, על כן י ן הוא תוצאת העתקת בסיס העבר אל העתיד..3 נ ס ג ת י כולל את סיומת המדבר העתיקה *n$sugoti) *Aku >; *nasa'gati > *n$sogoti > ה. בניין הפעיל - ה ק ים, ה ק מ ם - הצירה והיחטפותו מצביעים על i קצרה, כלומר.*hiqtila ה ק מ - פיליפי; ה כ נ ת י - כולל הסיומת העתיקה (ר' נפעל); ה ע יד ת י - הפתח במקום חטף לחיזוק הגרונית; היחס בין ק ים לת ק מ נ ה כיחס בין ק ם לת ק מ נ ה (הברה פתוחה מיסודה ששמרה על התנועה הארוכה, לעומת הברה סגורה שגרמה לקיצור התנועה); ו. בניין ה פע ל - ה ק ם התחילית היא תוצאת היקש מן פועלי פ"ו, וכן הפתח (השווה ל ה ל ד). 11

12 ז. הבניינים הכבדים - 1. הנטייה על דרך השלמים ק ם המצויה בספרים המאוחרים נראית בהשפעת הארמית; 2. הרחבת השורש נוע < נענע; 3. פ ל ל - הכפלת פ"ה הפועל בהשפעת ע"ע, ר מ ם בהשפעת ס ב ב. 19. פועלי ע"ע א. דו עיצוריים מעיקרם וסינכרונית נתונים באחד משלושה מצבים (השווה ע"ו): 1. המצב הרגיל - עי"ן הפועל ארוכה, כלומר דגושה, למשל ס ת. מצב זה מתקיים כל אימת שהוא אפשרי מבחינה פונטית, כלומר כאשר עי"ן הפועל מונעת בתנועה, למשל:. נ מצב זה מקביל למצב הנורמלי של פועלי ע"ו המתבטא בתנועה ארוכה, כלומר י ק ם, ק מ ינ ה. 2. המצב המצומצם - עי"ן הפועל פשוטה, וזה קורה כאשר היא חסרת תנועה; למשל, בסוף תיבה, ב ז. מצב זה מקביל למצב המצומצם של פועלי ע"ו, שם יש תנועת u קצרה למשל י ק ם (*yaqum).3. המצב המופרד - ע"ד השלמים. נדיר מאוד, מצוי בבינוני ס ב ב במקור המוחלט ס ב ב ובנסתר עבר ס ב ב, כדי להבדילו מפועלי המצב. מצב זה מקביל למצב העיצורי של ע"ו, כגון ק ם, שגם הוא נדיר וע"ד השלמים. ב. בניין קל - בעבר בסיס הנטייה sabb והוא תמיד מוטעם, למשל ס' ת י. - נטייה של שם תואר (העבר וההווה זהים); תנועת החציצה o, למשל נ (השווה ה ק ימ ת י בע"ו אולם שם אין התנועה מצויה כלל בבניין קל) בע"ע היא שכיחה יותר. שלושה משקלי עתיד: *yaqtul ב ז, הבסיס הוא sobb מוטעם; *yaqtil < י ק ל של פועלי פעולה - י ג ן; *yiqtal < י ק ל של פועלי מצב - י ח ם. הבינוני - הבחן בין פועלי מצב שהעבר שלהם זהה לבינוני (ק ל) לפועלי פעולה הנוטים כשלמים ( ז ז). ג. בניין נפעל - בעבר הבסיס הרגיל (הצפוי) sabb (נ ד ( לצד בסיס מוקש מע"ו sobb (נ ב ); וכן בעתיד: י ד, ז (שני הבסיסים מוקשים מן העבר). 12

13 שאלות מנחות ותרגילים לחומר ההרצאות 1. המבוא הכללי 1. הגדר והדגם (מן העברית המקראית בציון מראה מקום) את המושגים: מורפמה, אלומורף, צורן חבור, צורן פרוד, צורן דקדוק, צורן גזירה, שפה אנליטית, שפה סינטטית, שפת מדבק. 2. במה שונה העברית המקראית מן העברית החדשה בכל הנוגע לדרכי תצורת המילים? 3. צטט במדויק מספרות המחקר הכתובה לועזית הגדרה למושג מורפמה (או אחד מסוגי המורפמה), תרגם אותה לעברית, והדגם אותה באמצעות העברית המקראית (בציון מראה מקום). 4. פרק לצורנים את המילה מ ט ך. 5. שחזר את שלבי התהוותן של הצורות הבאות: מ ד ר; ל ם; כ ל. 6. צורן הוא 1. השם העברי למושג פונמה 2. ההברה השנייה במילה ת ב י 3. היחידה המינימלית שבכוחה להבחין בין משמעויות שונות 4. ההברה השלישית במילה א כ ל ם. 7. העברית המקראית א. אין בה כלל צורני גזירה ב. היא לשון מדבק טיפוסית ג. היא שפה סינטטית ד. היא שפה אנליטית 2. הכינויים 1. מהו ייחודם הצורני של הכינויים בעברית המקראית? 2. הדגם מן המקרא את שימושו של הכינוי ז. 3. תן דעתך לכפל התפקיד שיש למילית האנגלית,that ולאור זאת תאר את הקרבה הצורנית שבין כינויי הרמז לכינויי הזיקה בעברית המקראית (הסתמך גם על בלאו, עמ' ). 4. פרט והדגם את ייחודם הצורני של הכינויים בעברית. 5. מהו היסוד המשותף לכינויי הגוף הפרודים לגוף הראשון והשני? האם לאור זאת יש לראות ביניהם יחסים של נטייה? 6. במה מפריע לתיאוריית שפת התערובת של באואר וליאנדר ממצא כינוי הגוף הפרוד לגוף הראשון ביחיד באוגריתית? 7. הסבר את התהוות התנועה i בכינוי א נ י. 8. תן דעתך לתנועת החטף שבכינוי א נ ח נ. במה היא מקשה (מבחינה פונטית) על ההנחה (הלא מקובלת) שצורת היסוד של הכינוי היא *]anihnu (*nihnu היא הצורה המשוערת). 9. מדוע אנו אומרים על תנועת הכינויים כגון ה שהיא 'אנקפס'? 13

14 10. דון באורכה (הפרה-היסטורי) של תנועת הכינוי (> *]anti ). מדוע נשלה בנקבה ונשארה בזכר? 11. הסבר את תפוצת אתי ) ( במקרא. 12. הסבר את ההיקשים שפעלו בין הצורות ם, ן. 13. הצג כמה דוגמאות לביטול חלק מן ההבדלים בין כינויים של זכר ונקבה (הם, הנה). 14. הסבר בפירוט את התהוות העיצורים w ו y בכינויים הערבייים חט ו חך. 15. מה בין השין להא בכינויים הפרודים? 16. הסבר בפירוט מדוע קשה להניח כי כינוי המושא למדבר (קטלני) יסודו בכינוי.*ya לאור מקורם של הכינויים החבורים לגוף השלישי בריבוי, איך היית מגן על הנחה שמקור הכינוי -ני הוא בכינוי הפרוד א נ י? 17. תרגיל בית מסכם על הכינויים הפרודים והחבורים: ספרות מומלצת: גזניוס 91 ; ;BDB ;Jouon-Muraoqa 94 בלאו, תורת ההגה והצורות; קונקורדנציה למקרא. א. הסבר את התפתחותם של הכינויים אני, אנכי, ודון בתפוצם במקרא (על-פי המילון,BDB ערך אנכי). הבא 4 פסוקים שבהם מופיעות הצורות השונות של שני הכינויים (הקשר והפסק). ב. דון בכוחו של ההיקש בקביעת צורתם של הכינויים (פרודים וחבורים) בעברית (ובשפות השמיות השונות, במידה שהוזכרו בשיעור ובספרו של בלאו, תורת ההגה והצורות). הצג את כל מקרי ההיקש בעברית בתחום הכינויים. ג. הצג את כל המקרים שבהם קיימת בעברית האחדה כנגד מציאות מגוונת בלשונות השמיות השונות. ד. דון בפירוט בגורמים הפונטיים והמערכתיים הקובעים את צורתו של הכינוי החבור בעברית המקראית (השווה צורות יחיד כגון ע ל ה, מ ע יך לצורות כגון ד, ד י; וכן השווה צורות ריבוי כגון א ב ת ם לצורות כגון א ב ת יה ם; כן השווה את היחיד מ ח נ ה לריבוי מ ח נ יו) ה. הסבר את השתלשלותן ההיסטורית של הצורות הבאות: ן, כ ר י, כ ה, ט נ ך, ית, ג ד יו, מ ע יה ם. ו. המילה א נ י א. היא כינוי גוף חבור ב. חל בה חיטוף פרה-טוני בתקופת ההטעמה המלעלית הכללית ג. תנועת האל"ף נחטפה בתקופה מאוחרת יחסית בתולדות העברית ד. משמשת רק בספרים המאוחרים של המקרא ה. משמרת את התנועה הסופית המקורית של הכינוי ו. מקבילה לה באכדית הצורה anuki ז. צורת ההפסק שלה היא נ י (בפתח שלא נחטף בגלל הטעם החזק) ז. הקמץ שבכינוי נ כ י א. הוא תוצאה של הארכה פרה-טונית ב. ארוך מיסודו ג. מתקיים בריחוק מן הטעם באופן שאינו ניתן להסבר ד. טעות מצערת של בעלי המסורה ח. נ א. קיימת רק ברובד הקדום של העברית המקראית 14

15 ב. תצורתה היא תולדה של היקש ג. אינה משמשת כלל בלשון המשנה ד. היא מקורית והקמץ שבה הוא תוצאה טבעית של הארכה טונית ט. הצורה ה א. היא צורת הקשר רגילה ב. זהה לצורת היסוד של המילה ג. היא צורת ההפסק של המילה ד. יש בה קמץ לא נורמלי, כי צורת ההפסק היחידה היא ' ה (מלעיל ופתח) י. הכינוי אתי א. משקף מצב של קיום התנועה הסופית ב. מצוי בכתיב זה הן רק בספרים המאוחרים של המקרא שיש בהם השפעת הארמית ג. מזכיר בהברתו הסופית את האכדית והערבית ד. א' וג' נכונים יא. ת ם, ן א. תנועת הנקבה הושפעה מן הזכר ב. אלה שני כינויים שצורתם זהה לכינויים באכדית ג. מקבילותיהם בארמית משקפות מצב הטרגוני החשוד במקוריות ד. הסגול של הזכר הוא תוצאה של חוק פיליפי (כמו הסגול של ע ר פ ל) יב. ה ה א. אינה קיימת כלל בעברית המקראית ב. אולי הייתה בה פעם שי"ן במקום הה"א ג. משמשת בלשון חז"ל הן לזכר הן לנקבה ד. חלה בה הארכה טונית של i קצרה לצירה יג. ההבדל בין מלעיל למלרע בשתי המילים יך וס פ ר ך א. מקורו בהבדלים בין הקשר להפסק ב. אין כל הבדל בהטעמה בשתי המילים ג. נובע מכך שהכינוי לזכר היה מוטעם פעם מלעיל ופעם מלרע בלי כל התניה ד. יסודו באורך התנועה המקורית שלפני הכינוי יד. ההבדל בין היחיד ד ג י לריבוי ג י א. אינו ניתן להסבר על פי תהליכים פונטיים ב. מקורו בכך שמלכתחילה היה כינוי ליחיד i, וכינוי לריבוי ay ג. יסודו בסימן הריבוי ay שלפני הכינוי עצמו ד. קיים למעשה רק בעברית המאוחרת טו. ג ך (סמן בעיגול את התשובות הנכונות, אם יש כאלה...) א. לפי קהלה הקמץ של הכינוי הוא המצאה של בעלי המסורה ב. הקמץ הראשון אינו ניתן כלל להסבר פונטי ג. הקמץ הראשון עומד בהברה פתוחה 15

16 ד. הקמץ הראשון הוא תוצאה של הארכה פרה-טונית ה. קיום הקמץ של הכינוי מוכח מן העברית של מגילות ים המלח ו. הקמץ של הכינוי משקף תנועה שבשלב הפרוטושמי הייתה פעמים ארוכה ופעמים קצרה ז. היא צורת הפסק והקשר כאחד ח. מוטעמת מלעיל ט. מוטעמת מלרע כי התנועה שלפני הכינוי הייתה ארוכה י. היא הצורה הרגילה שבלשון חכמים. יא. במסורת השומרונים, בתעתיקים ובפיוט מקבילה לה צורה שלכינוי שלה אין תנועה טז. ב ת כ כ י (סמן עיגול בתשובות הנכונות) א. היא צורת נסמך, כמו בעברית שלנו בתוככי העיר ב. יש בה הכינוי העתיק של הנוכחת ג. משקפת מצב של קיום התנועה הסופית גם בזכר וגם בנקבה ד. היא המקרה היחיד של קיום צורן הנוכחת העתיק במקרא ה. יש עוד היקרויות של הצורן הזה בספרים הקדומים של המקרא ו. צורת הכינוי היא כלל הנראה תוצאה של השפעת הארמית ז. הצורה הרגילה המקבילה לה היא ת כ ך, ובה נשלה התנועה הסופית והתגוונה תנועת החציצה שבין הבסיס לכינוי יז. הבה נדון בשתי הצורות ד ך, ד ך (סמנו בעיגול את התשובות הנכונות) א. הראשונה יחיד והשנייה בהכרח ריבוי ב. ביסוד שתיהן היה בשלב הראשון דיפתונג ג. הראשונה היא הרגילה אבל גזירתה "בוגדת" בחוקי ההגה הצרופים של העברית ד. השנייה היא (גם) צורת הפסק ה. הראשונה נוצרה משום שהכינוי - ך נתפס להיות כינוי היחיד בלא קשר לסיומת הבסיס ו. בשניה הטעם מלעיל כי הסגול ארוך ביסודו ז. שתי הצורות משקפות את דרכי העברית המקראית שיש בה התמודדות בין צורת כינוי המוכתבת על פי הבסיס (כמו בארמית) לבין צורת כינוי הנגזרת מן המספר של השם (יחיד/ריבוי) יח. א ב ת י, ס ס י א. בשתיהן הפתח אינו ניתן לכל הסבר ב. הפתח של השנייה אינו ניתן לשחזור על פי כללי ההגה של העברית ג. בראשונה יש למעשה ריבוי על גבי ריבוי ד. ב' וג' נכונים יט. הכינוי לנסתרים -ה ם (הקף בעיגול את התשובות הנכונות; יש לקרוא את גזניוס, סעיף 91) א. בא רק אחרי בסיס המסתיים בתנועה, כגון יה ם ב. רק הוא בא עם שם בריבוי, כגון מ ת יה ם ג. משמר את כל העיצורים של צורת היסוד שלו ד. הסגול הוא תוצאה של מעתק הגאים חוקי ה. ברוב היקרויותיו הוא מוטעם ו. בצורה ר יה ם הוא צפוי על פי הבסיס, אלא שהבסיס הוא לא נורמלי (הצפוי: ר י ם) 16

17 ז. התפתח מאותו הכינוי הקדום שממנו התפתח הכינוי - מ. 3. אופני הפועל ודרכי הפועל 1. הסבר בפירוט את מקומו של הבינוני בעברית לאור הגדרת הפועל. מהם תפקידיו של הבינוני הפועל בעברית המקראית (לפי ז'ואון-מוראוקה, סעיף ). 121 הדגם וצטט מן המקרא עצמו. 2. הבא מן העברית המקראית - בציון מראי מקום מדויקים - שתי דוגמאות לכל אחד מן המושגים הבאים: פועל פעיל; פועל סביל; פועל חוזר. דרך החיווי; דרך הפיקוד; דרך המשאלה והרצון 3. הבא מן הערבית (מטקסט אוטנטי או מספר דקדוק, למשל דקדוקו של.W Wrihgt, A Grammar of the (Arabic Language שתי דוגמאות לדרך האנגרגיקוס. כן הבא שתי דוגמאות לשרידי דרך זו בעברית המקראית. 4. הצג שלושה זוגות של ניגודים בין עתיד רגיל לעתיד מקוצר בקטיגוריות אלה: ע"ו, ל"י, בניין הפעיל. 5. הסבר מה ההבדל בין ביטול הניגוד בין העתיד הרגיל למקוצר בגופים כגון הנסתר 'יכתב' לביטול הניגוד בין העתיד הרגיל לעתיד המקוצר בגופים כגון הנסתרים 'יכתבו'. 6. עיין בספרי הדקדוק של העברית המקראית וצטט משם את הדברים הנאמרים על תפקידן של צורות פועל בעלות נו"ן, כגון 'יאריכון'. הבא שלוש צורות כאלה וציין את מקומן. 4. מערכת הזמנים של המקרא 1. עמוד על המשותף מבחינה צורנית בין כינויי הגוף הפרודים לצורני הגוף של זמן קטל. 2. מדוע לדעתך נשתמרה A של סימן הגוף של המדבר דווקא בגזרות ע"ו וע"ע? במה מזכירות הצורות ק ימ ינ ה, ס ינ ה ול ב ת ל ג ע ת את התופעה שלפנינו? 3. הצג עוד שרידים, הן מספרים קדומים של המקרא הן מספרים מאוחרים, של צורת הנוכחת הקדומה. 4. הצג את כל המקרים של כינוי הנסתרות העתיק. 5. בדה מליבך נטייה של בינוני לפי גופים. האם סימני הגוף של ה'זמן החדש' שהמצאת מזכירים בצורתם את צורת הכינויים הפרודים? לאור זאת הסבר מדוע אנו טוענים כי צורת 'יקטול' עתיקה מצורת 'קטל'. 6. הזמן בעל הסופיות א. צעיר מן הזמן בעל התחיליות ב. סופיותיו אינן מזכירות בצורתן את סופיות הכינויים הפרודים ג. אינו משמש בעברית של חז"ל ד. אינו מצוי כלל באכדית 7. נ כ י ה ק ימ ת י א. אין שום קשר בין שני תנועות o בשתי המילים ב. החולם של הראשונה הוא היקש מן החולם של השנייה ג. בשתיהן הוא מקורי ד. יסודו בתנועת A שהייתה קודם כל בכינוי נ כ י 17

18 8. צורני הנוכחת והנסתרת בזמן עבר א. היו שניהם לכתחילה חסרי תנועה סופית ב. נשתמרו בצורתם המקורית כאשר לא היו במעמד סופי במילה ג. השתמרו רק בספרים הקדומים ד. מצויים בצורתן המקורית בשתי המילים האלה: כ ל כ, ל ה 9. 'יקטלו' במקום 'תקטלנה' א. הוא הדבר הרגיל בלשון חז"ל ב. אינו מצוי במקרא כלל. ג. המקרה היחיד במערכת הפועל שבו הנסתרים דחו את הנסתרות (ב'עבר' לא קרה כדבר הזה) ד. הוא השפעת הארמית 5. מערכת הבניינים של המקרא 1. הבא מארמית המקרא, אגב ציון מראי מקומות מדויקים - שתי דוגמאות לבניין ה ת ע ל ושתי דוגמאות לבניין ה פ ע ל (או פ ע ל). השתמש בספרו של קימרון, הארמית המקראית ובקונקורדנציה לתנ"ך. מן הערבית הבא שתי דוגמאות לבניין ב ה (השתמש בדקדוקו של רייט). מן הארמית המאוחרת הבא שתי דוגמאות לבניין א פ ע ל. 2. הבא מן המקרא חמש דוגמאות של סביל פנימי של בניין קל (בעבר, עתיד ובינוני). 3. מהם הגורמים שדחקו את הסביל הפנימי של הקל במקרא ובתקופה מאוחרת יותר? 4. שחזר את התהוותה של צורת הסביל הפנימי ו י י ם והבא את הפסוק שהיא נתונה בו. 5. מה בצורתו של נפעל מוכיח שמיסודו לא זה היה בניין סביל? 6. הסבר את חלקם של בעלי המסורה בדחיקתו של הסביל הפנימי של הקל מן הטקסט המקראי. במה זה מזכיר את הדגש הקל שניקדו בצורת המקור כגון ל כ ב? 7. מה המשותף לנפעל ולבינוני הפעול של בניין קל מבחינת שינויי התפקיד שחלו בהם? 8. הסבר את הגדרת המושג 'בניין' לאור הצורות האלה: כ ת ב, י כ ב, ת ב. 9. בניין שיש בו תי"ו בעברית המקרא א. הוא ביסודו בניין חוזר ב. עי"ן הפועל שלו דגושה בהכרח ג. הוראתו סבילה תמיד ד. הוראתו חוזרת תמיד 10. בניין פ ע ל במקרא א. אין לו שום מקבילה בערבית ב. בא לידי ביטוי בצורות פועל סבילות כגון ר ש ג. ביסודו היה דומה לפ ע ל אלא שבמקום תנועה קצרה והכפלה הייתה בו תנועה ארוכה ד. אין לו כל שריד במקרא 11. הפועל נ ר א. צורת היסוד שלו היא *התוסרו ב. צורת היסוד שלו היא *nitwassiru 18

19 ג. הוא שריד של בניין נפעל עתיק ד. שונה בשיוכו לפועל נ ר 12. הצג מעברית המקרא דוגמא (כולל הפסוק כולו מבואר בקצרה) מכל אחד מן הבניינים האלה: פ ע ל ל, פ ל פ ל, מפועל מחומש. 13. הניקוד של צורת הפועל י ר ף א. מלמד שהנקדנים השכילו לשמר את צורות הלשון של ימי הבית הראשון ב. הוא טעות גסה, מקרית ומצערת עד מאוד, של בעלי המסורה ג. הרכבה של מצב לשון מאוחר על כתיב של צורה קדומה ד. הוא במקום הסביל המקורי י ט ר ף של בניין קל 19

20 14. הדגש שבפועל ל ח (סביל של ל ק ח) א. הוא דגש רגיל של הבניין הסביל פ ע ל ב. הוא דגש לשימור התנועה שלפניו ג. הוא היקש לדגש של י ח ד. הוא הדגש המקורי בצורתו הקדומה ביותר של הסביל של בניין קל 6. בניין קל 1. מהן הסיבות שבגללן נדחקו פועלי המצב של בניין קל? הבא שלוש דוגמאות (עם מראי מקום) של פועל מצב שתנועתו בעבר a ולא e. 2. עמוד על הקשר בין תנועת אית"ן לתנועת עי"ן הפועל בצורת 'יקטול' של בניין קל. 3. הבא מן הערבית דוגמא לכל אחד ממשקלי העתיד של בניין קל. 4. שחזר את התהוותן של הצורות: י כ ב, י ב, י ים 5. הבא מספרות המחקר עוד פעלים שעברו מקל להפעיל. 6. שחזר את התהוותן של הצורות: מ ל כ י, ז כ ר ה (ציווי מוארך) 7. הסבר את סיבת הדגש בצורות המקור עם למ"ד כגון ל ר (כנגד ב ר). 8. הבא מן המקרא חמש צורות של מקור שחבור אליהן אחד מכינויי הקניין. 9. קרא בספרו של ז' בן-חיים, עברית וארמית נוסח שומרון, כרך ה, סעיפים (עמ' ) וענה על השאלות הבאות: א. הבא את הכתוב בספר 'הרקמה' על המושג 'שם הפועל' (צטט את המקומות המוזכרים בעואנ"ש ה, עמ' 149, הערות.(143,142 ב. מה אתה למד על משקלי צורות המקור מגרסת השומרוני 'ובקצירכם ;wafqcserkimma) כנגד נוסח המסורה: ובק צרכם) את קציר ארצכם' (ויקרא יט, ט)? ג. הבא את דברי מדקדקי ימי-הביניים (ריב"ג וראב"ע) על ריבוי צורות המקור בעברית (מראי המקומות מובאים בעואנ"ש ה, עמ' 150, הערה 145). ד. הבא כלשונם את הפסוקים שמביא בן-חיים בסעיף ויש בהם מקור מוחלט בתפקיד פועל מפורש. ה. הדגם מאותו מקום אצל בן-חיים את התערערות התפקיד של המקור המוכרת והמקור הנטוי. ו. הדגם מאותו מקום אצל בן-חיים את התערערות הצורה של המקור המוכרת והמקור הנטוי. ז. הבא את הפסוקים שמופיעות בהן צורות המקור: ל ה, ע ה, ר א ה, והסבר במה הן מצביעות על ערעור צורני של צורות המקור. 10. הבא מתוך גזניוס סעיף 45 ס"ק c-f דוגמאות (הוסף ציטוט של כל הפסוק ומראה מקום מדויק) לצורות מקור ממשקלים שונים זה מזה. 11. לאילו צורות של הפועל זהות צורות הבינוני ק ט ל וק ט ל, ובאיזה תפקיד הן משמשות במקרא? הדגם! מה הקשר בין בינוניים אלה לבינוני של נפעל (היעזר בעואנ"ש ה, עמ' 139, סעיף ). 12. שחזר את התהוות הצורות הבאות: ז ק נ י (בר' כז 2); ה ב (בר' כז 9); ו כ ל ה (בר' כז 19); ה יר (בר' כז 23); ס מ כ יו (בר' כז 37); י ק ר ב (בר' כז 41); ה ר ג נ י (שמ"א טז 2); א כ ל ת ה (בר' לז 33); י ד ה (בר' כד 15); ח פ צ ם (יר' מב 22). 20

21 7. בניין נפעל 1. הסבר והדגם את מקורה של הנו"ן בבניין נפעל. 2. מהן ההוכחות לתנועה המקורית של הנו"ן בעבר של נפעל? מהן הסיבות לתנועת i בעבר של הבניין? 3. הבא מן הטקסט המקראי שלוש צורות עתיד שיש בהן חיריק באלף של אית"ן, כגון א נ ה. 4. הסבר את התהוותה של צורת הציווי ה נ ס. 5. הבא מן הטקסט המקראי שלוש דוגמאות לשלוש צורות המקור השונות של בניין נפעל. 6. שחזר את התהוות הצורות: נ ד ר י, נ ת ר, כ ר נ ה, י כ ד ן. 7. מהי הבעייתיות בצירה של צורות כגון ו ע ת ר אלהים (שמואל ב כא, יד)? הסבר לאור צורת המוצא (הקצרה!) של ויקטול ולאור חוק פיליפי. לאור חוק זה הסבר גם את הפתח (הקבוע) בצורות ההפסק, כגון ו מ ל. 8. ביסודה של צורת הפועל ו ק ח נ ה יש א. כינוי מושאי שקפא ב. נו"ן שהידמתה לעיצור שאחריה ג. סימן גוף שתנועתו הייתה ארוכה ד. כל התשובות נכונות 21

22 9. החיריק שבנ פ ע ל הוא א. תוצאה של מעתק a, > i שחל תמיד בהברה סגורה בלתי מוטעמת ב. תוצאה של קיטוב תנועות ג. תוצאה של חוק פיליפי ד. היקש מן החיריק של העתיד י מ ר 10. א ר ו א ב ר (חיריק לעומת סגול) א. החיריק נדיר ביותר ב. שתי הדרכים קיימות זו ליד זו ג. הסגול במצב כזה הוא הצפוי יותר ד. החיריק הוא שגיאה 11. המקור שבצירוף ה נ ת ן י ת ן א. בא במעמד של פועל ב. תנועת החולם שלו מקורית ג. תנועת הצרה שלו מקורית ד. הוא מקור שנוצר מעירוב של שתי צורות מקור אחרות 8. בניין ע ל.3 1. מהן שתי צורות המוצא המשוערות של בניין ע ל בזמן 'עבר'? 2. מהם שני ההסברים לפתח שבצורות מעין ל? הבא מן המקרא שלוש צורות פע ל שיש בהן צירה ושלוש צורות שיש בהן פתח או סגול? להופעתן? מה ההתניות 4. מדוע בצורות בינוני, כגון מ נ ח, יש צירה (ופתח גנובה), ואילו בצורות פועל מפורש, כגון נ ח, יש פתח (וצירה ופתח גנובה, כגון נ ח, רק בהפסק)? 5. מאיזו תנועה צמח השווא של אית"ן בפע ל (י ג ל)? 6. שחזר את התהוות הצורות: ר, ר, י ל ד 9. בניין ע ל 1. מהו סימן הסביל בעברית? 2. האם המצב ק ל, י ק ל מקורי בעברית? 3. נתח את צורות הפועל שבפסוק הבא: 4. נתח ושחזר את התהוות הצורות הללו: מ מ ים (שמות כה, ה); ר; ב ל; ובני ישראל ה ת ק ד ו כ ל ל (נתח ושחזר את שני הפעלים וכן את וי"ו החיבור); ח (ישעיהו א, ו); ל ט ; עניה ס ע ר ה לא נ ח מ ה (ישעיהו נד, יא); ת ב ק י (יחזקאל כו, כא). 22

23 10. בניין התפעל 1. שחזר את הנטייה השלמה של התפעל בעתיד בגופים מדבר, נוכח, נוכחת, נסתר, נסתרת (מן השורש קט"ל). 2. מהן שתי צורות המוצא המשוערות של בניין התפעל? 3. שחזר את התהוות הצורות: ו ה ת מ ר ם, ת ח ם, מ ר, נ ר (דברים כא, ח). 4. תנועת עי"ן הפועל של התפעל (סמן את התשובות הנכונות) א. היא קמץ בצורות ההפסק כגון ה ת נ ן ב. כשהיא a היא משקפת צורת יסוד הדומה לבניין התי"ו הדגוש בערבית ג. היא עשויה להיות תוצאה של חוק פיליפי ד. מופיעה בעי"ן הפועל רק כשזו אינה סופית, כגון התגד לת, לעומת התגד ל ה. בה ת ק ם היא תוצאה של הידקקות ו. בו ה ת ל י היא מקורית ז. בנסתר היא לפעמים צירה ולפעמים פתח 11. בניין הפעיל 1. מה הייתה התחילית המקורית של בניין הפעיל? 2. מהן שתי צורות המוצא המשוערות של בניין הפעיל? 3. הסבר את מערך התנועות של הפועל ה כ נ ס י לפי תיאוריית הקיטוב ולפי תיאוריה אחרת. 4. שחזר את התהוותן של הצורות: ה ס, אל- ג ל, ה כ ל מ נ, י ע ל ימ. 5. ה ס א. הפתח תוצאה של חוק פיליפי ב. הפתח הוא התנועה המקורית ג. הצירה הארכה טונית של התנועה המקורית ד. בדרך כלל תנועת עי"ן הפועל שבפועל זה היא צירה ה. כל התשובות נכונות תנועת עי"ן הפועל של בניין הפעיל א. קצרה תמיד ב. ארוכה תמיד ג. שמרה על אורכה התנייני ועל ההטעמה בהברה פתוחה ד. התארכה בהשפעת פועלי ל"י קיטוב א. הוא חוק פונטי שגרם למעתק a > i ב. הוא היערכות כללית של תנועות כך שיתהווה רצף i a ג. חל בצורה ה כ נ יס ד. חל בצורה י כ ב 23

24 12. בניין ה פע ל 1. שחזר את התהוות הצורות: ה ב ה, מ ח ת. 13. הפעלים בעלי גרוניים הסבר את התהוות הצורות הבאות: א כ ל, ע מ ד ם, י ע ר, ה ר ג ה (בראשית כז, מא); ח (איך מסבירים - לאור כרונולוגיה יחסית - את קיום החיריק בהברה פתוחה, לעומת צורות כגון א ר), א ל ם; י ר ע (בהפסק: י ר ע ), מ נ ח, מ נ ח ים; י ה ר ס (מלכים ב ג, כה). 14. גזרת פ"א 1. שחזר את התהוותם של הפעלים: א ס ף, ו' אמ ר, א ח ז ה (ציין מראה מקום) 2. מהן שתי האפשרויות להסבר הפעלים ל אמ ר, א ה ב (ציין מראי מקום)? 3. הדגם והסבר צורות פועל שניקודן (והגייתן) השפעו מן הכתיב של המילה. 15. גזרת פ"נ 1. הצג מקרים של ביטול הכפלה בגזרת פ"נ ובקטיגוריות דקדוקיות אחרות. 2. מה ניתן ללמוד על הכרונולוגיה היחסית של העיצורים הגרוניים ממילים כגון: ה נ ח ל י. 3. צטט את דעתו של ברגשטרסר על פועלי פ"נ המקיימים את הנו"ן. 4. הצג והסבר את כל הצורות האנומליות מן השורשים נת"ן ולק"ח. 5. שחזר את תהליכי התהוות הצורות: י ן; יט ה; נ ק ם; י ח; ל ג ת. 16. גזרת פי"ו 1. הסבר את היו"ד שבפועל ה ת י ב לאור מקבילותיו בארמית ובערבית. מדוע, לדעתך, פעל ההיקש בבניין התפעל ולא בבניין נפעל? 2. הצג שני פעלים מכל קבוצה מן הקבוצות של פועלי פ"י בבניין קל. 3. הצג את שני ההסברים להתהוותה של צורת העתיד ב. 4. הצג שתי סיבות לפתח בפועל י ד ע. 5. מה המיוחד בצורת הציווי ה ב ה? 6. הסבר את הצורה ו ל ך וכן את הבעיות הכרוכות באיתור שורשה המקורי. 7. מדוע גם פעלי פ"י מקוריים, כגון וע"ד, נוטים בעתיד של בניין קל על דרך פ"י, כגון י יס ד. הצג שני הסברים. 8. הסבר את הטעם - מלעיל או מלרע - בפעלים הבאים: ו ל ך, ו צ א, ו יב. 9. שחזר את תהליך התהוות הפעלים האלה: ה יב; צ א; י ד ע יך ; ו 'ק ר; י ס ד י (איוב לח, ד); ס ף; ו יר ם; ו י ם; א ל ד; ה ג ע יך ; ה ימ ינ י; מ ק ע ים; ו כ ח (בר' לא 42); ל כ ה נ כ ר ת ה (בר' לא 44). 24

25 17. גזרת ל"א 1. באילו תנאים שמרה האל"ף שבפועלי ל"א על עיצוריותה? הדגם. 2. החולם שבצורת המקור מ ל א א. הוא תוצאה של המעתק הכנעני ב. הוא גיוון של u קצרה ג. הוא תוצאה של הארכה טונית ד. דינו כדין החולם שבפועל י כ ב 3. מ צ את (סמן בעיגול את כל התשובות האפשריות) א. שלושת הקמצים מוצאם בשלוש תנועות a קצרות ב. הקמץ הראשון הוא תוצאה של הארכה טונית ג. הקמץ השני הוא תוצאה של הארכה טונית ד. המעתק הכנעני לא פעל משום שתנועת הצד"י לא הייתה ארוכה בזמן תחולתו ה. המעתק לא פעל עקב היקש ו. המעתק לא פעל משום השפעת רובד הלשון הצעיר ז. התי"ו חוככת עקב היקש 4. ה ת נ ית א. קרה היקש מפועלי ל"י ב. תנועת הבי"ת היא הרגילה בגזרה זו ג. הה"א צמחה כעיצור פרוסטטי ד. הפועל מוטעם מלעיל באופן חריג 5. ו ח ט א א. היא צורת הפועל הצפויה ב. החיריק הוא טעות של בעלי המסורה ג. החיריק הוא תוצאה של התערערות השימוש בוי"ו ההיפוך ד. יש כאן תנועה ארוכה (עי"ן הפועל של הפעיל) במקום קצרה ליד הגרונית אל"ף ה. החטף בחי"ת הוא הכרח בסביבה פונטית זו שחזר את תהליך התהוות הפעלים האלה: ד ם (נחמ' ו 8); נ ח את ; ו 'צ א; מ את יו. 18. גזרת ל"י 1. הוכח שפועלי ל"י היו תלת-עיצוריים מיסודם. 2. א ת י א. פירושו ' ם' ב. היא צורת הקשר ג. יש בה יו"ד עיצורית שאינה שורשית ד. היא פועל בבניין קל 25

26 3. הפועל ע י ה א. שורשו המקורי עש"ו ב. שורשו המקורי עש"י ג. הכתיב עשוות מלמד שהוא מרובע מיסודו ד. ייתכן כי נוצר עקב דיסימילציה בין עיצור לתנועה קדמית 4. תאר בקצרה את הסיבות שגרמו לכך שכל פועלי ל"י בכל הגזרות יש להם אותה סופית (סגול ה"א, צירה ה"א, קמץ ה"א). 5. הצג את ההטרוגניות של תנועת עי"ן הפועל בגזרת ל"י. 6. מהם שלושת הדגמים של היוסיב בבניין קל ומהם הדגמים בבניין הפעיל? 7. שחזר את תהליך התהוות הפעלים האלה (במקרה שמובא פסוק שלם, נתח רק את המילים המודגשות): פ ה (בראשית יט, טו); -ל ע (בראשית כב, יב); י ה; ל ע ר נ פ י (תהלים קמא, ח); ל ר ף (משלי ד, יג); ל פ ן א ל ו ן (איוב לו, כא); ו ל מ ח ח ס די (נחמיה יג, יד); י ו המים; ר ר ב ; ה חflל ית י מאד (דברי הימים ב, לה כג); ו ע ה' אל הבל ואל מנחתו (בראשית ד, ד); ו י ט ר י ישראל; צ ת ה; ו י ח י; ו ט אהלה בית אל (בראשית יב, ח); ו ר א ה' אל אברם (בראשית יב, ז); ה ג ל ת יהודה (ירמיהו יג, יט); ו ה ת ע י ח ת ידיה (בראשית טז, ט); מ כ ה; ואת האנשים אשר ת ח ה י ת ה בסנורים מ ט ן ו ע ד ד ל ו ל א ל מ צ א ה ת ח (בראשית יט, יא); ו ק ינ ה גם בלילה ההוא את אביהן י י ן (בראשית יט, לה); ו ה ר ינ ה י ב נ ת לוט מאביהן (בראשית יט, לו); ו ק את ה ע ר; נ ה; ו ה ע ל ה ; ו ח ה ע יף ו ת ת ס (בראשית כד, סה); ו ב ן שם מ ז ח ו ק ר א בשם יהוה ו ט-שם לflה ו כ ר שם ע ב ד י-י צ ח ק ב א ר (בראשית כו, כה); ו ל ד רחל ו ק ל ד. 19. גזרת עו"י 1. מה היה אורך התנועה המקורי של פועלי עו"י? נמק. 2. מדוע לא חל המעתק הכנעני בפועל ק ם? הצג שני הסברים. 3. הסבר את ההבדל בין הטעמת מלעיל בפועל ה ק ימ ה להטעמת מלרע בפועל כ ת ב ה. 4. הדגם את משקלי העבר של בניין קל בגזרת ע"ו. 5. מן שתי צורות היסוד האפשריות של הפועל. 6. הסבר את ההבדל בין השורוק שבי ק ם לחולם שב ק מ נ ה. 7. מה ההבדל בתפקיד בין י ק ם לי ק ם? 8. מה מקור החולם שבפועל ינ ת י? 9. הסבר את הסתירה בין הקמץ של ק ם לחולם של נ ס ג. 10 ה. סבר את תצורת הפועל מ ת ת. 11. מה מקור הפתח שבפועל ט ח? 12. באילו שלושה מקרים יורד הטעם אל המלרע בפועלי ע"ו? 13. שחזר את תהליך התהוות הפעלים האלה (במקרה שמובא פסוק שלם, נתח רק את המילים המודגשות): ל ה א יר; ה א י פ ך ר א (בראשית ג, טו); ו י ה י מ ץ י מ ים ו ב א ק י ן מ ר י ה א ד מ ה; ו ק ם; ו מ ת (בראשית ה, ח); ו ב א ; נ פ צ מ ח ת הכנעני; ו אמ ר ה א ח ד א ל ג ר ו ט פ ט ע ה נ ר ע ל ך ; ה ב את ; ל א י ק יצ ו ל א י ע ר מ נ ת ם; ו נ ב ה; רק את בני לא ב שמה; ו נ ד מואב תחתיו; י ו ה אישי אלי; ה ע ד ה ע יד נ ה א י (בראשית מג, ג); ה ס ף ה מ ב; ו י ב ק ה מ ית (שמות ד, כד); לא נ כ ן לעשות כן; לא ת ן אתה ומלכותך; 26

27 ו( ו ק צ י אתכם מן ה א ר צ ת אשר נ פ צ ת ם; י ד י ן ע (תהלים פט, כב); ה יב ה; מ ת נ פ י; ו ה ק ימ ת י ל י ה ן נ א מ ן; ו ט ל שאול את החנית; ח ה אל ע מ ד. 20. גזרת ע"ע 1. מהו המכנה המשותף לגזרת ע"ו וע"ע ומהו ההבדל העקרוני ביניהן? 2. מהם שלושת מצבי הגזרה על פי ז'ואון? 3. מה ההבדל בין החולם שבפועל כ לחולם שבפועל? נ 4. איך מובע ההבדל בין מצב לפעולה בעבר של פועלי ע"ע? במה שונים הפעלים הללו בעניין זה משאר הפעלים? 5. שחזר את תהליך התהוות הפעלים האלה (במקרה שמובא פסוק שלם, נתח רק את המילים המודגשות): אשר ב ר ך מ ב ר ך ואשר א ר י ר; א ר ר ר י ב יה (שופטים ה, כג); ו ר ת י את ר כ ת יכ ם (מלאכי ב, ב); ו נ ב ה בהם (שמואל א יד, לו); ת י מ ן רענן (תהלים צב, יא); ה ק ק הארץ ו ה ז ז; ו ל א ת ג ז ח ר מ ב ה ה ע ל ה י ג ר ה ח ה ס ח ו ה מ ל יט (ישעיהו לא, ה); יל על ירושלם ו ה צ אנ ך; י ג ן יהוה צ ב א ת כ ר ו י ס פ ה מ כ מ ר ע ל- ן י מ ח ו י ג יל (חבקוק א, טו); ו ל ישראל מאד (שופטים ו, ו); י ל ב ח ר י ה (ירמיהו מט, כו); ו י ד ק ל ע פ ר (מלכים ב כג, ו); ל א י ה ה ה א ם ב ל ח מ ה י י ה יה ו כ ל נ ר ח ב ת א ר ם (ישעיהו יג, י); א ת א ימ ת י א ל ח ל פ נ יך ו ה מ ת י את כל העם (שמות כג, כז); ו ל א י ח ה ח ן מעל האפוד (שמות כח, כח); ו ם ה ס ף (בראשית מז, טו); ו ה פ יצ ת י א ת ך י ם ו ז ר ית יך א ר צ ת ו ה ת ת י ט מ ת ך מ ך (יחזקאל כב, טו); ע ם ח ס יד ת ח ד ע ם- ב ר מ ים ם (תהלים יח, כו); ה ת ל בי ו ד ר א ל י ז ב ים (שופטים טז, י); ו י ה ל בהם אליהו (מלכים א יח, כז); בשמים פיהם (תהלים עג, ט); ו ז נ יו ה כ ד ו ע ינ יו ה ע (ישעיהו ו, י); ו נ ל ד ה ה ע יר ו נ ה ים (זכריה יד, ב); ו י ם ו ך א ת ם (שמואל א ה, ו); א ר צ ת נ ת (יחזקאל כט, יב); כי אתה ת גוים רבים י ך כל-יתר עמים (חבקוק ב, ח); ו המים (בראשית ח, א); ח ב ע ת ע ל ם (חבקוק ג, ו); וכי י ר ק ה ב ה ר ו כ ס ג ד יו ו ר ח ץ במים ו ט מ א עד-ה ע ר ב יקרא טו, ח); לא ע ק נ ו ל א ר ת נ (שמואל א יב, ד). 27

28 שחזר את דרך התהוותם של הפעלים הבאים: ז ק נ י (בר' כז 2); ה ב (בר' כז 9); ו ל (בר' כז 15); ר (בר' כז 19); ו כ ל ה (בר' כז 19); ה יר (בר' כז 23); ס מ כ יו (בר' כז 37); י ק ר ב (בר' כז 41); מ ת נ ח ם (בר' כז 42); ה ר ג נ י (שמ"א טז 2); א כ ל ת ה (בר' לז 33); י ד ה (בר' כד 15); ח פ צ ם (יר' מב 22); י ס פ (בר' כט 8). ו א ס ף (בר' כט 22); ו י ן (בר' כט 24); ו ל ד (בר' כט 32); י כ ל י (בר' ל 8); י ס ף (בר' ל 24); נ ק ב ה (בר' ל 28); ו י פ ל (בר' ל 37); ו י אמ ר (בר' לא 5); י ד ע ן (בר' לא 6); ו י ן-ל י (בר' לא 9); ו א א (בר' לא 10); צ א (בר' לא 13); ו אכ ל גם כ ל (בר' לא 15); נ ח את (בר' לא 27); ו צ א (בר' לא 33); ו כ ח (בר' לא 42); ל כ ה נ כ ר ת ה (בר' לא 44); ל ק ט (בר' לא 46); נ ת ר (בר' לב 49); הצורות המשוחזרות ז ק נ י (בר' כז 2) 1) *za'qintu > 2) *za'qinti > 3) *za'qinti > 4) *za'qanti > 5) zc'qanti ניתוח הצורה: זק"ן, קל (פ ע ל), עבר, מדבר הסבר התהליך: 1) פועל מצב, כמוכח ממשמעו ומצורות העבר ז ק ן בצירה. 2) תנועת צורן הגוף < i, בהשפעת כינוי הקניין (אנלוגיה) 3) הארכה פריטונית, בשלב ההטעמה המלעילית הכללית qatal בשל חוק פיליפי ובסיוע דגם הפועל השכיח מטיפוס i > a 4) 5) הצורה הטברנית, שנתבטל בה אורך התנועות ה ב (בר' כז 9) 1) *']ahiba > 2) *]a'hiba > 3) *]A'hiba > 4) *]AhEb > 5) ]Aheb ניתוח הצורה: אה"ב, קל, עבר, נסתר (בהפסק) הסבר התהליך: 1) פועל מצב, כמוכח ממשמעו ומתנועת הצירה שבעי"ן הפועל 2) ההטעמה עוברת מן המלעיל דמלעיל אל המלעיל (משלב 1 ל- 2 ; אפשר להתחיל משלב זה) 3) הארכה פרה-טונית, בשלב ההטעמה המלעילית הכללית 4) נשילת התנועה הסופית, הארכת הפסק, חיכוך בגדכפ"ת 5) הצורה הטברנית, שנתבטל בה אורך התנועות הערה: המאמץ את הגישה שחוק פיליפי פעל לאחר נשילת הסופיות בפועל (כלומר בשלב 4 לעיל), יסביר את קיום הצירה (ואי הפיכתו ל a ע) "י העובדה שהוא ארוך (בגלל ההפסק) 1) *wat'talbiš > 2) wattal'beš ו ל (בר' כז 15) ניתוח הצורה: לב"ש, הפעיל, עתיד מהופך, נסתרת 28

29 הסבר התהליך: 1) הצורות עם ו"יו הרצף הן צורות שלכתחילה לא נסתיימו בתנועות סופיות (כמו היוסיב); ההטעמה מלעילית מלכתחילה, מפני שהברת המלעיל ארוכה. 2) הטעם ירד מן המלעיל אל המלרע (תקופת ההטעמה הרביעית); יש לזכור שבצורות המהופכות נשמר הטעם בהברות קצרות וירד מהברות סגורות; התנועה הקצרה התגוונה ל e (ולא התארכה!). ר (בר' כז (19 א- *dib'birta > 2) *dib'barta > 3) dib'barta 1) ב - dib'barta *dab'barta > 2) *dib'barta > 3) 1) ניתוח הצורה: דב"ר, פ ע ל, עבר, נוכח הסבר התהליך: 1) שחזור א מבוסס על ההנחה שצורתו המקורית של בניין פ ע ל הייתה *pi[[il(a) (על סמך האכדית); שחזור ב מבוסס על ההנחה שהצורה המקורית של המשקל היא *pa[[al(a) (על סמך הערבית). 2) לפי שחזור א, פעל חוק פיליפי על תנועת עי"ן הפועל; לפי שחזור ב, תנועת פ"ה הפועל < i, כחלק מן הקיטוב, כלומר רצף התנועות aבצורות i העבר של הבניינים הפעילים. 3) הצורה הטברנית, שבה רק התגוונה לקמץ תנועת צורן הגוף. הערה: תנועת סימן הגוף הייתה,anceps כלומר בעלת אורך משתנה, פעמים קצרה ופעמים ארוכה. יש הסבורים כי בעברית הייתה ארוכה. מטעמי נוחות נתעלם מאורכה בשיחזור. ו כ ל ה (בר' כז 19) 1) *wa']ukula > 2) *wa]u'kula > 3) *w$]u'kula > 4) *w$]uk$'la > 5) w$]ak'la ניתוח הצורה: אכ"ל, קל, ציווי מוארך, נוכח הסבר התהליך: 1) הציווי המקורי של בניין קל היה דו הברתי; תנועת שתי ההברות זהות; הקמץ (ה"קטן") של האל"ף מרמז על משקל של שתי תנועות u. התנועה הסופית ארוכה; הטעם מלעיל דמלעיל; הצורן של החיבור הוא *wa (התנועה קצרה) 2) הטעם עובר אל המלעיל (אפשר להתחיל משלב זה). 3) תנועת הוי"ו נחטפת, כדין כל תנועה קצרה רחוקה מן הטעם בתקופת הטעמת המלעיל; חיכוך בגדכפ"ת (לפני התאפסות תנועת הכ"ף!) 4) ירידת הטעם אל המלרע (תקופת הטעמה רביעית) אגב היחטפות תנועת הברת המלעיל. 5) הצורה הטברנית שבה נתבטל אורך התנועות; תנועת הכ"ף שנחטפה קודם - התאפסה עכשיו, כלומר השווא נח. ה יר (בר' כז 23) 29

30 *1) *hin'kirahu > 2) *hikki'rahu > 3) *hikki'rau > 4) *hikki'raw > 5) *hkkli'ro 6) hikki'ro ניתוח הצורה: נכ"ר, הפעיל, עבר, נסתר + כינוי נסתר הסבר התהליך:.i השחזור מבוסס על ההנחה שצורת הפעיל הקדומה בעברית הייתה,*hif[ila בשתי תנועות המניח (1 שהצורה הקדומה של הבניין הייתה,*haf[ala בדומה לערבית, מניח שרצף התנועות i כאן אינו מקורי: דגם העבר של הבניין a i (ה כנ סתי) נוצר במסגרת הקיטוב, ותנועת i שלאחר הכ"ף חדרה מן העתיד (בו הייתה מקורית); ההטעמה מלעיל דמלעיל, מפני שהמלעילית קצרה; תנועת a היא של סימן הגוף (נסתר); - hu כינוי הנסתר. 2) נו"ן הידמתה לעיצור שאחריה; הטעם ירד למלעיל; תנועת עי"ן הפועל של הבניין התארכה בהשפעת גזרת ע"ו של הבניין (שבה הייתה התנועה ארוכה מיסודה) 3 ה) "א נשלה בין תנועות 4) תנועת u של הדיפתונג התעבתה ל w (האירוע הזה אוטומאטי, ואפשר לדלג עליו; גם au הוא דיפתונג). 5) הדיפתונג התכווץ לתנועה (ארוכה!) 6) הצורה הטברנית שבה נתבטל אורך התנועות. ס מ כ יו (בר' כז 37) 1) *samak'tuhu > 2) *samak'tihu > 3) *s$mak'tiu > 4) *s$mak'tiw > 5) s$maktiw ניתוח הצורה: סמ"ך, קל, עבר, מדבר + כינוי נסתר הסבר התהליך: 1) סיומת סימן הגוף שוחזרה כאן ארוכה, מפני שלא נשלה. מפאת אורכה הברת המלעיל מוטעמת. 2) תנועת הגוף השתנתה ל i בהשפעת כינוי הקניין 3) בשלב ההטעמה המלעילית נחטפה תנועת פ"ה הפועל; ה"א נשלה בין תנועות. 4) חיכוך בגדכפ"ת; תנועת u סופית "התעבתה" ל w. הדיפתונג לא התכווץ, מפני שתנועתו ארוכה. 5) הצורה הטברנית שבה נתבטל אורך התנועות. י ק ר ב (בר' כז 41) 1) *yiqrabu > 2) *yiq'rabu > 3) *yiqr$'bu > 4) yiqr$bu ניתוח הצורה: קר"ב, קל, עתיד, נסתרים הסבר התהליך: משקל של פועלי מצב בבניין קל, כמוכח ממשמע הפועל ומצורות כגון י ק ר ב; תנועת U של *yiqtal (1 הנסתרים ארוכה מיסודה; ההטעמה מלעיל דמלעיל, כי המלעילית קצרה. 2) הטעם יורד אל המלעיל (אפשר להתחיל משלב זה). 30

31 3) חיכוך בגדכפ"ת; בתקופת ההטעמה הרביעית יורד הטעם אל המלרע אגב היחטפות תנועת הברת המלעיל הקצרה; אפשר להניח חיכוך בגדכפ"ת גם לאחר היווצרות התנועה החטופה. 4) הצורה הטברנית שבה נתבטל אורך התנועות. מ ת נ ח ם (בר' כז 42) 1) *mut'nahhimu > 2) *mitna'hhimu > 3) *mitnah'hem > 4) *mitna'hem > 5) mitna Hem ניתוח הצורה: נח"ם, התעפל, בינוני, רבים הסבר התהליך: 1) הבינוני הוא שם, לפיכך נסתיים בתנועה סופית (של יחסה); ההטעמה מלעיל דמלעיל, כי המלעילית קצרה; השחזור על סמך הבינוני בערבית; אפשר, אך אין צורך, להתחיל מצורה שבה עדיין קיימת תנועת התי"ו של הבניין, כלומר * muta nahhimu 2) התנועה u הפכה I בהשפעת ה I (הפרוסטטית) של זמנים אחרים כגון עבר; הטעם ירד אל המלעיל. 3) התנועה הסופית נשלה ואגב כ חלה הארכה טונית. הצירה שתהווה הוא אפוא ארוך (להבדיל מן הצירה של ו ל דלעיל). 4) חיכוך בגדכפ"ת; הח"ית איבדה הכפלתה בתקופה מאוחרת, שבה נתאפשר קיומן של הברות קצרות (לכן לא התארכה תנועת הנו"ן). 5) הצורה הטברנית שבה נתבטל אורך התנועות. ה ר ג נ י (שמ"א אז 2) 1)* ha'ragani > 2) *hara'gani > 3) *h$ra'gani > 4) *h$ra'gani > 5) h$ragani ניתוח הצורה: הר"ג, קל, עבר, נסתר + כינוי המדבר הסבר התהליך: 1) תנועת a שלאחר למ"ד הפועל היא תנועת הגוף; ni הוא כינוי המושא המקורי למדבר. 2) הטעם ירד אל המלעיל (אפשר להתחיל משלב זה) 3) בתקופת ההטעמה המלעילית התארכה תנועת הרי"ש הארכה פרה-טונית; תנועת פ"ה הפועל הקצרה נחטפה בהיותה מרוחקת מן הטעם. 4) מאוחר יותר התארכה התנועה שאחרי למ"ד הפועל בגין ההפסק. יש להדגיש שבלא טעם מפסיק שומרת תנועה זו על אורכה המקורי (כלומר מתגלגלת לפתח, למשל מ צ נ י) ח; יכוך בגדכפ"ת. 5) הצורה הטברנית שבה נתבטל אורך התנועות. א כ ל ת ה (בר' לז 33) 1) *]aka'lathu > 2) *]$ka'lathu > 3) *]$kalathu > 4) ]$kalathu ניתוח הצורה: אכ"ל, קל, עבר, נסתרת + כינוי נסתר הסבר התהליך: 31